הזכות לפרטיות

בעידן המודרני והשימוש הגובר באמצעים טכנולוגיים, ככל שהתחזקה יכולת הכלל לחדור לצנעת הפרט, גבר הצורך בהגנה על הזכות לפרטיות. בעידן הקורונה כדוגמה, עלה עניין איכוני השב"כ. מצד אחד, קיים הצורך להגן על בריאות העם, אך מנגד, מדובר במעקב אחר תנועות אזרחים באופן הפוגע, ללא ספק, בפרטיותם.

חוק הגנת הפרטיות נחקק בשנת 1981 – החוק מפרט אפשרויות שונות של פגיעה בפרטיות כגון:  מסירת מידע שהתקבל אצל עובד ציבור במהלך עבודתו לידיי מי שאינו מוסמך לכך, שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה, בילוש או התחקות אחרי אדם בדרך העלולה להטרידו, האזנת סתר, צילום אדם כשהוא ברשות היחיד, כל פרסום של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו, פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו במבוכה, ניהול מאגרי מידע עם פרטים אישיים של אזרחים ועוד. 

על מנת לאזן בין הזכות לפרטיות לבין זכות הציבור לדעת, החוק מעניק הגנות במצבים מסוימים למעביר המידע במקרים בהם הפרסום נעשה בתום לב. לדוגמה, מקרה בו מוסר המידע לא יכול היה לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות. 

בשנת 1998 נחקק חוק חופש המידע שמטרתו להנגיש מידע לציבור תוך מגבלות שונות. הפרת חוק הגנת הפרטיות הינה פלילית ומאידך מקבילה במובנים רבים לחוק לשון הרע ומאפשרת להגיש תביעת פיצוי נזיקית נגד הפוגע בגין מלוא הנזק ועד 100,000 ₪ ללא צורך בהוכחת נזק.

 חוק הגנת הפרטיות והחובה על שמירת הסודיות נוגעת לכל אחד ואחת מאיתנו ובייחוד לבעלי תפקידים במגזר הציבורי, עובדי הוראה וכדו' אשר עליהם להקפיד שלא להעביר מידע לגורם שאינו מוסמך לכך. כמו כן, קיימת חובה לחסיון וחובת סודיות לבעלי מקצוע כדוגמת עורכי דין, או רופאים. 

כך גם, אדם יכול לתת אמונו בבעל המקצוע מתוך ידיעה ברורה כי קיימת חובת סודיות וחל איסור מוחלט על בעל המקצוע להעביר הלאה את המידע. אצל עורכי דין קיים חיסיון גורף על העברת תוכן או מסמכים, בפקודת הראיות נקבע כי עורך דין אינו מחויב להביא כראיה מסמכים שנמסרו אליו במסגרת עבודתו.

 כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין נרחבים יותר והם אוסרים על עורך הדין למסור מידע שהתקבל מלקוח, גם במסגרת חקירה, חיפוש או הליך משפטי. 

בבג"ץ 2481/93 דיין נ' מפקד מחוז ירושלים מתייחס בית המשפט לחשיבות ההגנה על פרטיות: "הזכות לפרטיות היא מהחשובות שבזכויות האדם בישראל... הזכות לפרטיות, מותחת את הקו בין הפרט לבין הכלל, בין "האני" שלו, בלא מעורבות של הזולת". 

גם בעע"מ 9341/05 התנועה לחופש המידע נ' רשם החברות הממשלתית: "הזכות לפרטיות... היא יסוד מרכזי בקשר שבין אדם לחברה. היא מאפשרת לפרט לממש את האוטונומיה שלו ולהגדיר את מערכת יחסיו עם החברה. השתתפותו של הפרט בחברה, נכונותו לתפקד כפרט השומר על כללי החברה וחוקיה, כפרט הנכון להתערב ולתרום, מותנית בידיעתו כי נתון לו מרחב פרטי שבו עושה הוא כבשלו ושבידיו השליטה המלאה על הנעשה בו". 

הדין העברי אף הוא נותן חשיבות רבה לזכות לפרטיות ובהלכה קיים מושג של "היזק ראייה", בברכת בלעם לעם ישראל, הוא מציין על כך את בני ישראל לשבח: "וישא בלעם את עיניו, וירא את ישראל שֺׁכן לשבטיו... וישא משלו ויאמר... מה טבו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל" (במדבר כ"ד, ה'). 

שנזכה כל אחד לראות את מעלת חברו ולשמור על כבודו ופרטיותו. 

עורך דין מיכאל נחמן

^{למען הסר ספק, אין באמור לעיל כדי להוות תחליף לקבלת ייעוץ משפטי והאמור מהווה מידע כללי בלבד, אשר אינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא.}